החלטה בתיק בר"ע 31145-09-11

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופט דורי ספיבק; ת"ב 42059-01-11) מיום 28.8.11, בה נדחתה בקשת המבקשת להעברת סכסוך בינה לבין עובד לשעבר לבוררות, על יסוד שטר בוררות עליו חתמו הצדדים עם תחילת יחסי העבודה. 

2.     המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במסחר בינלאומי של מכשירי טלפון סלולאריים ועזריהם, וכן ביבוא וסחר בפנלים סלולאריים. המשיב עבד במבקשת בין השנים 2005-2009. המבקש החל דרכו כסוכן מכירות והתקדם לתפקיד מנהל מכירות. הן המבקשת והן המשיב הינם יהודים חרדים. עובר להעסקת המשיב נחתם בין הצדדים שטר התחייבות המפנה מחלוקות עתידיות שתתגלענה בין הצדדים לבוררות. בהתאם לשטר יחול על הבוררות דין תורה. באוקטובר 2009 התפטר המשיב. ביום 15.4.10 הזמינה המבקשת את המשיב לבירור חילוקי הדעות ביניהם בפני הבורר המוסכם. לטענת המבקשת בין הצדדים נוהלו מגעים, תוך שהמשיב הציג כלפיה מצגים כוזבים לפיהם הוא מעוניין ללבן את המחלוקות. ביום 23.1.11 הגישה המבקשת הבקשה, נשוא ענייננו, להעברת הסכסוך לבוררות. אחר הגשת הבקשה הגיש המשיב כתב תביעה (תע"א 11297-05-11) לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות והפרשי עמלות בגין מכירות שביצע.

3.     בית הדין האזורי פסק כי על הסכסוך בין הצדדים להתברר בשלמותו בפני בית הדין האזורי. בית הדין קבע כי לא ניתן להעביר לבוררות את שאלת זכותו של המשיב לפיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות מאחר ואין להעביר לבוררות סכסוך הנוגע לזכויות משפט העבודה המגן. נקבע כי לא ניתן לפצל את הדיון באופן שאותו חלק הנוגע למשפט העבודה המגן ידון בבית הדין וחלקו בבוררות. בית הדין פסק כי המבקשת עצמה קושרת בכתב הבוררות בין זכויות המשיב הנובעות מסיום יחסי העבודה לבין סוגיית התחרות. בית הדין הפנה להחלטות נוספות בהם נדחו שלוש בקשות, שהגישה המבקשת נגד עובדים לשעבר, להעברת סכסוך לבוררות. בית הדין אבחן בין הנקבע בהחלטת בית דינו (הנשיאה עליה פוגל; עב 1642/08 רמי ועקנין - רמי פלר וחברת רמפל סלולר, ניתן ביום 17.4.08) ובהחלטת בית דין זה (עע 334/08 רמי ועקנין - רמי פלר וחברת רמפל סלולר, ניתן ביום 14.7.08; להלן - פרשת ועקנין) בהם אושרה העברת המחלוקת בין המבקשת לעובד שלה לבוררות. נקבע כי המחלוקת בפרשת ועקנין עסקה רק בזכויות שאינן קוגנטיות. בית הדין פסק כי "הפעלת" סעיף הפיצויים המוסכמים לפי שטר הבוררות בסך חצי מיליון ש"ח עשויה לשמש בידי המבקשת אמצעי אפקטיבי להימנעות מתשלום פיצויי הפיטורים, ככל שהיא חייבת בהן. בהתחשב בהשקעה המרובה בתיק, הן בשלב הכנת התגובה לבקשה והכנת הדיון שהתקיים בפני בית הדין והן בהכנת הסיכומים בכתב, הורה בית הדין למבקשת לשאת בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

4.     בפי המבקשת שלל טענות בבקשה לרשות ערעור שלפנינו. המבקשת טוענת כי המשיב עצמו, בעדותו, הביע אמון במותב הבוררות המוסכם. המבקשת טוענת כי ההחלטות אליהן מפנה בית הדין האזורי ניתנו מכוח בקשה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968 (להלן - חוק הבוררות) ואילו הבקשה נשוא ענייננו נדונה מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות. עוד טוענת המבקשת כי בית הדין האזורי התעלם משתי החלטות שניתנו על ידי נשיא בית הדין קמא בהן הופנה סכסוך, בין המבקשת לשניים מעובדיה, לדיון בבוררות רבנית (ס"ע 2447-09-10 וכן ת"ב 44652-01-11). לטענת המבקשת בית הדין טעה בהחליטו על "אי פיצול" הליך שכלל אינו דורש פיצול. זאת מאחר וההליך שהגיש המשיב אינו מאוחד עם בקשת המבקשת למינוי בורר. בנוסף, לא תושג תועלת דיונית לו יתקיימו ההליכים יחד, מאחר ותביעת המבקשת נוגעת למעשים שבוצעו לאחר סיום ההעסקה ואילו תביעת המשיב הינה מוקדמת לסיום יחסי ההעסקה. לטענת המבקשת החלטת בית הדין קמא מנוגדת למדיניות הנהלת בתי המשפט לעניין הפניית סכסוכים לאפיקים אלטרנטיביים. נטען כי בית הדין קמא טעה עת התייחס לגובה הפיצוי המוסכם בשטר הבוררות, שכן הפיקוח על החלטת ערכאות הבוררות מתבצע, לטענת המבקשת, לאחר מתן פסק הדין. עוד נטען כי בית הדין טעה עת לא קבע כי עיתוי הגשת כתב התביעה, אחר הגשת הבקשה מטעם המבקשת, ואיכלוסו בטענות קלושות מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בנוסף נטען כי, החלטת בית הדין קמא עלולה לשמש אסמכתא לביטול כל הסכם בוררות וכי כל שיידרש הצד השני לעשות הוא לבדות טענות בעלות אופי קוגנטי. לטענת המבקשת בית הדין קמא טעה עת חייבה בהוצאות משפט גבוהות מקום בו לא נפל, לטענתה, פגם בהתנהלותה. זאת בעוד המשיב לא השיב למכתבים שקדמו להליך ואף הגיש את כתב תביעתו באיחור.

5.     לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית הדין האזורי ולבקשה על טענותיה, ל א שוכנעתי כי יש מקום להתערבותנו בהחלטת בית הדין האזורי, משלא נפל בה פגם המצדיק מתן רשות ערעור. תביעתו של המשיב יסודה בעילות תביעה על פי משפט העבודה המגן, שנקבע לגביו שאין להעבירו לבוררות. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי שלא לפצל את הדיון בנושאים השונים ולהעביר את הרכיבים שאינם קוגנטיים להכרעת הבורר, מן הטעם של ייעול הדיון, ובהתאם להלכה הנוהגת בעניין זה. למעלה מן הצריך נוסיף כי לא מצינו בהחלטות, עליהן סומכת המבקשת טענותיה, החלטה חלוטה המפנה סכסוך לבוררות שלא בהסכמת שני הצדדים. החלטת הערכאה הדיונית, אשר התרשמה מהראיות שהונחו בפניה ומעדויות הצדדים בדין יסודה. משאלו הם פני הדברים, דין הבקשה להידחות.

6.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ה' חשון  תשע"ב, 2 נובמבר  2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: